<h1>משמרת הבית לרשב"א על תוה"ב בית חמישי שער רביעי</h1>
<h2>דף קכב.</h2>
עוד שם כתב המחבר דאפילו לר' אליעזר בעי במפקיד יינו וכו'. אמר הכותב כמה הרבה בקושיות ודברים שאפילו התינוקות יתקלסו בהן, וכמעט שאני מתחרט בטרחי שאכתוב סתירת כל מה שאמר לפי שאין בהם כדי תפיסת יד, אבל כדי שלא יהיה חכם בעיניו אכתוב מה שאכתוב. הנה כתב, זה מבואר שאינו, דאטו מי לא טריחא מילתא דמפתח וחותם כשני חותמות אדרבה איכא טירחא טפי דבעי בית חלוק לעצמו ע"כ, וכל השומע יצחק לו דאטו אנן מזקיקין לו ליחד לו מקום על כל פנים, אינו אלא שאנו מקשים על כל מה שאין אנו מפקידין כך בבית הנכרי, ואפילו במקום מיוחד, וחשש המקשה שזה מחשש שיתומא או זיוף ולפיכך הקשו כיון דאיכא מגופה ולא חיישינן לשיתומא, ועוד מונח במקום מיוחד ומפתח ביד ישראל ולא חיישינן לזיופא, כלומר לזייף המפתח והמגופה להסיר אותה, ולהחליפה, וכדשרי ר' אליעזר ולא חייש בכי הא לזיופא, אמאי לא מותבינן, ואהדר ליה משום שיבי דליכא אלא מפתח לבד דאפי' איכא שני מפתחות חוששין, כל שכן דאין כאן אלא מפתח וחותם לבד דנקל יותר דכיון דאיכא שיבא דהיינו נקב במיניקת אף על גב דאיכא מפתח, לאו כלום הוא. ודקאמר נמי היכי אמרינן דלא מהדרי אזיופא כיון דבעי מפתח וחותם הא לאו מלתא היא דאנן ודאי לכולי עלמא אזיופא חיישינן, דהא תנן חביות פתוחות אסורות וסתומות כדי שיפתח ויגוף ותגוב, וכי תימא דלית הלכתא כההיא מתני' לרבי אליעזר ולא חייש לזיופא, ולעולם סתומות מותרות, אם כן כי אמרינן בפרק השוכר השתא דקיימא לן כרשב"ג דאמר לשיתומא לא חיישינן, וקיימא לן כרבי אליעזר דלזיופא לא חיישינן אמאי לא מותבינן חמרא בי נכרים, הא בדר' אליעזר הוה סגי להו דהא דרשב"ג לא מעלה ולא מוריד, כמאן דקיימא לן כר' אליעזר דלא חיישי' לשום זיופא לא לשיתומא ולא להסרת מגופה, אלא על כרחין דרבי אליעזר לא מפקא מכל זיופא, אלא דלזיופא רבה דיטרח ויזייף עד שיהיו בו שני חותמות כרבנן, קאמר דלא חיישינן וזה ביאור. וכל שכן מה שהקשה שאם כן הוו להו שלשה דינין חלוקים, חבי"ת בעינן שני חותמות, ויין מפתח וחותם, וחמפ"ג חותם אחד, וקרא לזה חוכא, והוא מצחק בעצמו דאטו יין לאו היינו חב"י, וחלק יין לעצמו וחבי"ת לעצמו היש דברי צחוק יותר מזה, ועוד איזו חוכא מצא כאן דחבי"ת שאמר רב אפילו אמר צריך חותם בתוך חותם או יאמר צריך שני חותמות, לא היה במשמע ב' חותמות דוקא, אלא לרבנן שני חותמות ממש, ולר' אליעזר מפתח וחותם כשני חותמות, ולאפוקי חמפ"ג דרבנן דסגי להו בחותם אחד, ועוד דרב לא הזכיר בחבי"ת שני חותמות אלא חבי"ת בחותם אחד אסור, חמפ"ג בחותם אחד מותר, והלא יראה הרואה שדברים אלו דברי התול. וההיא דרבי חנינא דהתיר לבית ר' יין הבא בקרונות וכי לא כבר הביאה המחבר שם בחבורו, והעמידה בשהיה לו מקום המיוחד בקרון ומפתח בידו, וכן יש בקרונות ובספינות חדרים ומקומות מיוחדים, וכבר כתוב כן בחבור בארוכה ובראיות ברורות, מההיא דרב דאמר חבי"ת בחותם אחד אסור ואע"ג דפסק הוא כר' אליעזר, ועוד ממתניתין דקתני אלו אסורין בהנאה היין והחומץ שהיה מתחלתו יין ואקשינן פשיטא משום דהחמיץ פקע איסורא מיניה, ופרקי' רב אשי הא אתא לאשמועינן חומץ שלנו ביד נכרים אינו צריך חותם בתוך חותם, אי משום אינסוכי לא מנסכי ליה, אי משום חילופי כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף, אלמא הוא דסגי ליה בחותם אחד משום דלא מנסכי ליה, הא יין לא סגי בחותם אחד, וכיון דאמרה רב אשי סתם, ש"מ מתניתי' כולי עלמא היא, דאי לא לימא ומתניתין מני רבנן היא, וכבר כתבה המחבר בחיבור בארוכה, וכל הגאונים ז"ל כולם השוו בדבר זה, רב יהודאי והרב בעל הלכות והרב אלפסי והרמב"ם ז"ל, ומעתה יראה על דברי מי מן החכמים הלעיג וקראן חוכא מבלי הדעת. ומה שהעמיד שמעתא דחותם בתוך חותם וכן חבי"ת דרב, במטהר יינו של נכרי, לעולם בורר פסולת ומניח את הסולת, והרבה פירושים נאמרו בהם והגרוע שבכולם הוא אותו שהעמידוה במטהר יינו, והוא הניח ידו עליו. והרמב"ן פגם אותו פי' לגמרי, ז"ל, ואחרים העמידוהו במטהר יינו של נכרי דאיכא חותם בתוך חותם, כשומר שאינו בא לקיצין דמי, וזה אינו כלום דחבית לאו במטהר אלא בכל ענין הוא אוסר ודכותייהו יין ע"כ לשון הרב ז"ל. וטענה מוכרחת אמר דודאי בשר וחלב ותכלת לאו במטהר הן, ודכותייהו ודאי הכא יין לאו במטהר, וכן כל הפירושין שנאמרו באותה של חבית כדי לראותה ומפקיד אצל נכרי אין אדם יכול להעמידם וכמו שנתבאר שם בחבור. ועוד שכבר רובן של גדולי ישראל הסכימו דבמטהר יינו של נכרי, לעולם אסור עד שישב ומשמר או שומר שאינו בא לקיצין.
